להלן קטע מדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו, אתמול (יום ראשון, 7 בדצמבר 2025), בכנס שגרירי ראשי הנציגויות במשרד החוץ בירושלים:
"ישראל הוכיחה את עצמה לא רק כמדינה חזקה מאוד, אלא כמדינה חזקה באופן יוצא דופן. כעת עלינו להמשיך ולהגביר את הכוח הצבאי והביטחוני שלנו. אנו עושים מאמץ, שחלק מכם יראו במדינות בהן אתם פועלים, להגביר את הכוח שלנו בתעשיות החימוש. יש לנו את הרוח, אבל אנחנו צריכים גם את המשאבים החומריים: את היכולת לייצר בעצמנו מערכות הגנה, כולל חימוש הגנתי, וחימוש התקפי, ודברים מתוחכמים מאוד אחרים. עלינו להיות עצמאיים ככל האפשר. זה לא אומר שאנחנו לא יכולים ליצור בריתות.
בראש ובראשונה, הברית החזקה והחשובה ביותר שלנו היא עם ארצות הברית – אין לכך חלופה. אבל מי אמר שזה חייב להיות הקשר היחיד? יש מדינות אחרות. היום הקנצלר של גרמניה היה כאן; הוא רצה לדון בכך. ישנן מדינות רבות נוספות, שרוצות לדון בכך. אני רוצה לומר לכם, שאם תבצעו ניתוח מעמיק של מנגנוני הביטחון במדינות בהן אתם משרתים, תראו שכולן יהיו מעוניינות, בין אם הן מודות בכך ובין אם לאו, וחלקן אולי לא יאמרו זאת, אבל הן עדיין מגיעות. אנו מוצפים בבקשות. העיקרון המנחה שלנו הוא בראש ובראשונה הגברת היכולות העצמאיות שלנו, אך במקרים רבים ניתן לחזק זאת גם באמצעות שותפויות עם מדינות אחרות.
אנו רוצים לנצל הזדמנויות אלו, אך אנו רוצים גם לטפל במערכה אליה גויסתם, ועדיין לא ראתה חידושים רבים – מערכת הדיפלומטיה הציבורית והמאבק בתעמולה הקשה שאנו ניצבים בפניה.
בשלב השני בעזה אנו מתקדמים לקראת פירוז וחימוש. כעת זה מעלה שאלה: חברינו באמריקה רוצים לנסות ולהקים כוח משימה רב-לאומי שיבצע את המשימה. אמרתי להם שאני מברך על כך. יש מתנדבים כאן? בבקשה. ואנחנו יודעים שיש משימות מסוימות שכוח זה יכול לבצע, איני רוצה להיכנס לפרטים, אך יש דברים שהם מעבר ליכולותיהם, ואולי הדבר העיקרי הוא מעבר ליכולותיהם, אך נראה לגבי זה. אבל כפי שאמר הנשיא טראמפ, ואני אמרתי את אותו הדבר גם כן: ניתן לעשות זאת בדרך הקלה, או בדרך הקשה, אך בסופו של דבר זה יבוצע. ואנו כעת בשלב זה. אתם יכולים להיות בטוחים למדי שאדון בכך עם הנשיא טראמפ בסוף החודש.
ההזדמנות הגדולה ביותר המוצגת בפנינו היא גם ההסכמים לנורמליזציה ושלום. לא הכל ברור בנקודה זו, או ליתר דיוק, לא הכל ברור בדיון הציבורי. ישנן הצהרות רבות, תמיד נאמר שזה בלתי אפשרי ללא זה, או זה, או הדבר האחר. אותם דברים, פחות או יותר, נאמרו לגבי הסכמי אברהם. 'זה לא יכול להתקדם ללא אישור הרשות הפלסטינית'. יש רק בעיה אחת עם זה, נניח, לגבי הסכמי אברהם: אם היינו מחכים לאישור הרשות הפלסטינית, הם מעולם לא היו נותנים את אישורם. לעולם לא. הייתי זהיר גם בניתוח שלי היום: ההזדמנויות קיימות בגלל השינוי הטקטוני שיצרנו במאזן הכוחות במזרח התיכון. זה לא אומר שהציר לא ינסה להתארגן מחדש, או שלא יהיו אתגרים. יש לנו אתגרים: אנו פעילים בלבנון, פעילים בעזה, פעילים נגד החות'ים, ככל שנדרש לכל אחד מהחזיתות. אין לנו יותר מדיניות בלימה. אנו מזהים איום ופועלים נגדו.
כשאתם מדברים עם הציבור ומנהיגי מדינותיכם – וזה נכון תמיד, אני אומר שיש הבדל: דברו על אינטרסים עם המנהיגים, ודברו על צדק עם הציבור. בראש ובראשונה, הצדק: אנו נלחמים במלחמה של העולם התרבותי, של הציוויליזציה. אנו נלחמים נגד ברברים. אותם ברברים אינם רק בגבול הדרומי שלנו; ראינו אותם גם בגבולותינו הצפוניים. מה שהם עשו לבני בריתנו, הדרוזים, זה מה שהם יעשו למדינות המתונות באזור, ולמדינות החופשיות, לדמוקרטיות. אם רק היו יכולים, הם היו עושים זאת באירופה והם יעשו זאת בכל מקום. ומכיוון שכך, המאבק שלנו אינו רק שלנו – הוא של העולם כולו, מבחינת צדק. זהו קרב קשה, ועלינו לדבר עליו. אם אינכם משוכנעים, לא תהיו משכנעים. אבל אני בטוח שכולכם משכנעים. נלחמו מתוך אמונה עמוקה, אנשים מבחינים בכך. אנו נלחמים בצד של האמת.
והדבר החשוב ביותר, לדעתי, הוא להבהיר – לעצמנו, בראש ובראשונה – שיש לנו כאן הזדמנות גדולה להבטיח את קיומנו לעשורים הבאים. המאבק לעולם אינו משתנה ולעולם אינו מסתיים. כוח אחד יורד, אחר עולה. אבל מה שחשוב הוא מה שאנו עושים, כמה אנו מגבשים את כוחותינו, ואומתנו התגבשה במהלך משברים. גם זה היה משהו שהם לא האמינו שיקרה. נאמר לנו שאנו שבורים, שאנו מפולגים, וזה לא מה שקרה. מה שקרה היה בדיוק ההפך. הכוח שלנו – כוח העם וגם של הלוחמים, של כולנו – כל זה הוא המפתח הראשוני ליישום כוחנו. וכאשר נמשיך לעשות זאת, אני מאמין שנראה דברים טובים מאוד כאן בשנים הקרובות."