מאת פֶּסַח בֶּנְסוֹן • 8 בספטמבר 2026 ירושלים, 8 בספטמבר 2026 (TPS-IL) — תחושת תועלת לאחרים עשויה לסייע בהגנה על המוח המזדקן, כך עולה ממחקר ישראלי חדש, כאשר חוקרים מציעים שתחושת נחיצות עשויה להיות חשובה כמו שמירה על פעילות.
המחקר, שנערך על ידי צוות חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב וממכללת ספיר, מצביע על דרך זולה וניתנת להרחבה לתמיכה בבריאות הקוגניטיבית בשלבים מאוחרים של החיים, על ידי מתן תפקידים למבוגרים – כמנטורים, יועצים או מנהיגים קהילתיים – שבהם תרומתם נתפסת כחיונית.
"המחקר שלנו מראה שתחושת תועלת ונחיצות לסביבה יכולה להוות מנגנון פיצוי נגיש ומשמעותי. כדי לשמור על בריאות המוח של האוכלוסייה המבוגרת, אין די למלא את ימיהם בפעילויות, אלא עלינו ליצור עבורם משמעות על ידי שילובם בתפקידים חברתיים ובין-אישיים שבהם הם מרגישים שקולם נשמע וכי כישוריהם נחוצים", אמרה פרופ' אלה כהן-שוורץ, ראש התוכנית לתואר שני בגרונטולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון. היא הובילה במשותף את המחקר עם פרופ' רבייה חלילה, סגנית נשיא מכללת ספיר.
הצוות סקר 476 מבוגרים בגילאי 50 ומעלה בישראל, תוך שימוש בנתונים מסקר הבריאות, ההזדקנות והפרישה באירופה. המשתתפים נשאלו עד כמה הם מרגישים שתורמים לרווחתם של משפחה, חברים וקהילתם הרחבה, בין אם באמצעות זמן, כסף או ייעוץ. לאחר מכן הם השלימו משימות קוגניטיביות, כולל שינון רשימות מילים ופתרון בעיות אריתמטיות.
הניתוח מצא קשר חזק בין תחושת ערך לביצועים קוגניטיביים, כאשר תחושות תועלת אחראיות לכשליש מהשונות בתוצאות המבחנים. באופן מעניין, ההשפעה הייתה החזקה ביותר בקרב אנשים בעלי מה שהחוקרים מכנים "עתודה קוגניטיבית נמוכה" – אלו עם פחות השכלה פורמלית ומעורבות חברתית מוגבלת לאורך חייהם. במקום פשוט להוסיף דחיפה קטנה לאנשים שכבר היו להם יתרונות, תחושת תועלת נראתה כמפצה חלקית על הבדלים הקשורים לעתודה קוגניטיבית נמוכה יותר.
כוחה של מטרה
כהן-שוורץ אמרה כי עתודה קוגניטיבית נבנית בדרך כלל לאורך עשורים באמצעות לימודים, עבודה ואתגרים מנטליים, משאבים שלא לכולם יש גישה שווה. היא ציינה כי הממצאים מצביעים על תחושת נחיצות כצורה נגישה של פיצוי עבור עתודה קוגניטיבית נמוכה. היא הוסיפה כי אין די בלשמור על מבוגרים עסוקים. מה שחשוב, היא הציעה, הוא לתת להם תפקידים שבהם דעותיהם ויכולותיהם מוערכים באמת.לדברי חלילה, שני אנשים המבצעים פעילות זהה יכולים לראות השפעות קוגניטיביות שונות בהתאם לשאלה אם הם הרגישו שתרומתם באמת משנה.
"לא רק ההשתתפות עצמה בפעילות, כמו התנדבות, מגינה על המוח, אלא החוויה הסובייקטיבית והמשמעות שהאדם מייחס לתרומתו", הסביר.
המחקר גם עקב אחר מסלול אפשרי המקשר תועלת לבריאות קוגניטיבית: משתתפים שחשו משמעותיים יותר לסובבים אותם דיווחו על פחות תסמיני דיכאון, והפחתה זו בדיכאון נראתה כמסבירה חלק מהקשר לניקוד קוגניטיבי טוב יותר. דיכאון כבר מוכר כגורם שיכול להאיץ ירידה קוגניטיבית, ולכן החוקרים מציעים שתחושת מטרה עשויה להיות קשורה לביצועים קוגניטיביים טובים יותר, בחלקם דרך רמות נמוכות יותר של דיכאון, ולא רק על ידי שמירה על המוח פעיל.
מכיוון שתחושת ערך ניתנת לטיפוח בשלבים מאוחרים של החיים, בניגוד להשכלה, המחברים ממליצים למדיניות ולארגוני רווחה לשקול תוכניות המעניקות למבוגרים תפקידים חברתיים קונקרטיים, כגון חונכות בין-דורית, ייעוץ קהילתי ומשרות מנהיגות בלתי פורמליות.
החוקרים גם דחו את התפיסה הנפוצה של מבוגרים כנמענים עיקריים של טיפול, וטענו כי ממצאיהם מצביעים על כך שהם יכולים גם למלא תפקידים משמעותיים כתורמים למשפחותיהם ולקהילותיהם.
המחקר פורסם בכתב העת המבוקר Journal of Applied Gerontology.
