מאת פסח בנסון ועומר נובוסלסקי • 10 בספטמבר 2026
ירושלים, 10 בספטמבר 2026 (TPS-IL) – מגיפת הקורונה לא הייתה רק מבחן למערכות הבריאות. היא הייתה גם מבחן ליכולת של ממשלות לדווח על מה שקורה – ומחקר ישראלי חדש מצביע על כך שחוזקם של מוסדות המדינה עשוי היה להיות חשוב יותר מיכולתם לספור.
חוקרי האוניברסיטה העברית בירושלים, אריאל קרלינסקי והפרופסור משה שָׁיִו, בחנו נתוני תמותה מ-134 מדינות וטריטוריות ומצאו שממשלות דיווחו באופן משמעותי על פחות מקרי מוות מקורונה בשנתיים הראשונות של המגפה.
המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי Journal of Economic Growth, משווה מקרי מוות מקורונה שדווחו רשמית להערכות המבוססות בעיקר על תמותה עודפת – מקרי מוות מעבר למספר הצפוי בדרך כלל. המדינות שנחקרו דיווחו רשמית על 5.08 מיליון מקרי מוות מקורונה ב-2020 וב-2021, בעוד שהחוקרים מעריכים את התמותה בפועל מקורונה ב-12.47 מיליון.
החוקרים מעריכים כי 45%-55% מהממשלות במדגם שלהם דיווחו באופן שגוי על תמותת קורונה, כאשר דיווח חסר היה נפוץ הרבה יותר מדיווח יתר.
"שני הממצאים החשובים ביותר הם: (1) שתמותת מגפת הקורונה הייתה גבוהה בהרבה מהמדווח רשמית ו-(2) אנו מראים מניפולציה מסיבית של מידע על ידי ממשלות רבות ברחבי העולם", אמר קרלינסקי, דוקטורנט באוניברסיטה העברית, ל"שירות העיתונות של ישראל".
אך המחקר חורג מעבר לקביעה שהנתונים הרשמיים היו שגויים לעיתים קרובות. קרלינסקי ושָׁיִו בחנו האם הבדלים ביכולת של מדינות לאסוף, לרשום ולדווח על מקרי מוות יכלו להסביר את הפערים.
הם מצאו שהיכולת הסטטיסטית אחראית רק לחלק קטן מהשונות. מדינות עם בדיקות ואיזונים מוסדיים חזקים יותר הראו בדרך כלל פחות דיווח חסר, וכך גם מדינות בהן אזרחים היו בעמדה טובה יותר להעריך מידע רשמי, כולל באמצעות השכלה גבוהה וגישה לאינטרנט.
המחברים מצאו גם רמות גבוהות יותר של דיווח שגוי במדינות עם מורשת קומוניסטית ובמדינות שקיימו בחירות במהלך המגפה. המחקר הדגיש כי אלו הן אסוציאציות תיאוריות ואינן מוכיחות שגורמים אלו גרמו לממשלות לדווח באופן שגוי על מקרי מוות.
קרלינסקי הצביע על צ'ילה ורוסיה כהשוואה קונקרטית. לדבריו, שתי המדינות קיבלו ציונים גבוהים במדדי יכולת סטטיסטית. עם זאת, צ'ילה, שהיו לה מגבלות מוסדיות חזקות יותר, דיווחה על תמותת קורונה בדיוק יחסי, בעוד שרוסיה ספירה אותה באופן משמעותי.
דיווח על המציאות
ההבחנה חשובה מכיוון שפער בדיווח אינו מוכיח אוטומטית הטעיה מכוונת. בדיקות מוגבלות, רישום מוות לא שלם וחולשות אחרות יכולים לגרום לממשלות לפספס מקרי מוות. החוקרים ניסו לזהות דיווח שגוי רק במקרים בהם נתונים רשמיים נפלו באופן משמעותי מתחת לטווח של הערכות תמותה עודפת סבירות.
קרלינסקי אמר כי הבדיקות עצמן יכולות להפוך לחלק מהבעיה. הוא ציטט מדינות כמו בלארוס ומצרים, בהן נערכו מעט יחסית בדיקות קורונה למרות דיווחים מבתי חולים מקומיים על שיעורי הדבקה ותמותה גבוהים.
הפער המוחלט הגדול ביותר שזוהה במחקר היה בהודו, שם הממשלה דיווחה על כ-500,000 מקרי מוות מקורונה בעוד שהחוקרים מעריכים כ-4.5 מיליון. בניקרגואה, דווחו פחות מ-250 מקרי מוות מקורונה במשך שנתיים, בעוד שתמותה עודפת הצביעה על אלפי מקרי מוות.
החוקרים מודים כי ייתכן שלא ניתן יהיה לדעת את מספר ההרוגים האמיתי בחלק מהמדינות, במיוחד במדינות עניות יותר בהן רישום מקרי מוות אינו שלם. חוקרים ניסו למלא את הפערים הללו באמצעות מקורות הכוללים נתוני בתי חולים, הספדים ומדדים עקיפים אחרים.
ההשלכות חורגות מעבר לקורונה. ממשלות מפרסמות באופן שגרתי סטטיסטיקות המעצבות החלטות בנוגע לבריאות הציבור, מדיניות כלכלית, סיוע חוץ ונושאים בינלאומיים אחרים.
"כשם שאנשים יכולים לשקר, כך גם ממשלות", אמר קרלינסקי ל-TPS-IL. "אני חושב שעיתונאים צריכים להימנע מלפרסם מידע ממדינות חשודות או תמיד ללוות אותו בהסתייגות שהמידע עשוי לא להיות ניתן לאימות או שאינו מאומת".
