הזירה בין עזה, לבנון וסוריה אינה רק משתנה, אלא עוברת טרנספורמציה, גם בהיבטים שנחשבו מובנים מאליהם עד המלחמה. תהליך כזה נצפה לאחרונה בחיל ההנדסה הקרבית, עם הפיכת ה"מחס"ר" (מפקדת סיור גדודי) ל"מעאר"ג" (מפקדת אוטונומיה ורובוטיקה גדודית).
"במהלך הלחימה הבנו את הפוטנציאל העצום של שילוב רובוטים בזירה הקרבית", פותח סא"ל ל', ראש ענף דוקטרינה ויכולות בחיל. "זה גם מגן על חיי אדם וגם מאפשר ביצוע משימות יותר 'נועזות' או 'טקטיות' – בצורה אחרת לגמרי". אך החדשה הגדולה ביותר היא שזו כבר לא יכולת השמורה רק ליחידות מיוחדות, אלא שיטת הפעלה של הגדודים המבצעיים עצמם.
כדי להבין מדוע השינוי הזה כה משמעותי, נחזור בקצרה אל המחס"ר בצורתו הקודמת. "לשם השוואה, המחס"ר הוא כמו פלוגת סיור בחיל הרגלים", משווה סא"ל ל'. "תפקידו העיקרי, מעבר למשימות ייחודיות, הוא לייצר תמונת מצב הנדסית: להבין את השטח, לזהות מכשולים מראש, ולספק את הפרטים לכוחות הפועלים בשטח".
עולם הרובוטיקה, שנותן מענה לצורך זה, לא נוצר ביום אחד – אך המלחמה בהחלט האיצה את שילובו בליבת החיל. "כל יכולת חדשה שאנו רוצים להפיץ כאן מתחילה ביחידות ניסוי נבחרות, האחראיות על הניסויים המבצעיים הראשוניים", הוא מפרט. אכן, פיתוחים שאולי כבר שמעתם עליהם נכנסו לפעולה: דחפור ה'פנדה' ובהמשך אמצעים נוספים לתצפית, סריקה, סיור, ופעולות הנדסיות מרוחקות שונות.
מנקודת מבטו של סא"ל ל', הערך האמיתי אינו בכלי הבודד, אלא ביכולת לחבר אותם למאמץ מאוחד: "כשאתה מחבר רכב הנדסי רובוטי עם נגמ"ש רובוטי וכטב"ם שמלווה מלמעלה, אתה מקבל מסגרת מבצעית מדויקת שמפחיתה את הסיכון לחיי החיילים שלנו. ניתן להעביר חומרי נפץ כבדים, לגרור מטענים, להשמיד אמצעים – הכל מרחוק".
אירוע שהוא נזכר ממבצע 'מגיני עזה' ממחיש את חשיבות הדברים בזמן אמת: "כוחות מאחת החטיבות, כולל גדוד הנדסה רגיל, פעלו בדרום רצועת עזה. הם פרסו דחפור 'פנדה' נשלט מרחוק כדי לסרוק סביב מבנים חשודים. במהלך הפעולה, הרכב עלה על מטען בטן משמעותי וניזוק קשות".
"אמנם זהו פיתוח שעלה כסף והושקעו בו זמן ומשאבים רבים", הוא מבהיר את הלקח מאותו אירוע, "בסופו של דבר, והכי חשוב, לא היו שם חיילים. זה לא מקרה בודד – ירי נ"ט, צלפים ומטעני מארב שהתגלו מול רכבים הנדסיים כבר הראו לנו מדוע כל כך קריטי שהם יהיו בחזית, יספגו את המכה במקום אנשים".
מאז, נסללה הדרך לשילוב רובוטיקה בכלל החיל. "הבנו שאנו צריכים להיערך אחרת, בדוקטרינה, באימונים, ובעיקר בחשיבה", משתף ראש הענף. "זה לא רק לדעת להפעיל כלי – אלא באמת לבנות נהלים וטכניקות, לפתח קורסים, ולבחור אנשים לתחומים ספציפיים".
כיום, השאיפה היא לראות רובוטיקה בכל מסגרת קרבית בחיל ההנדסה. "זה באמת לא מופע של איש אחד", הוא מזכיר, "אלא שיתוף פעולה של גורמים רבים בחיל – מבתי הספר ויחידות שונות, ועד לגופים הטכנולוגיים שתומכים בכל המאמץ".
כשאנו מסיימים, ושואל אותו מה הלאה, סא"ל ל' נותר פרקטי אך אופטימי: "אני מקווה שבעוד עשור, יהיה בחיל מערך שלם שמוקדש לכך. בסופו של דבר, המטרה גדולה: לעבור מעולם שבו רובוטיקה הייתה יכולת 'בוטיק' המוחזקת על ידי מעטים, לעולם שבו היא חלק אינטגרלי באמת מהזהות המבצעית והמקצועית של גדודי ההנדסה. ההאצה של השינוי הזה תלויה, בראש ובראשונה, בנו".
