טקס הזיכרון השנתי לחללי חטיבת הקומנדו (89) נערך אמש (שלישי) במודיעין, בראשות הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, ובהשתתפות מפקד פיקוד המרכז, אלוף אבי בלוט, מפקד עוצבת "האש" (98), תת-אלוף מני ליברטי, ראש מטה חיל הרגלים והצנחנים, תת-אלוף עומר כהן, ומפקד חטיבת הקומנדו (89), אלוף-משנה מ', במעמד משפחות שכולות, מפקדים ולוחמים בעבר ובהווה של החטיבה.

נציג המשפחות השכולות, ציון סעדיה, אביו של סמ"ר לירן סעדיה ז"ל, אמר: "כולנו כאן, משפחה אחת, המחוברת בברית דמים וגעגוע, במשימה ובגבורה. עברו עשרים שנה מאז מלחמת לבנון השנייה, מאז היום בו בננו, לירן, נפל בקרב במרון א-ראס יחד עם ארבעה מחבריו. עשרים שנה זה חיים שלמים. אך למשפחה שכולה, הזמן מקבל משמעות אחרת. אנו, המתגוררים בקרית שמונה, מכירים היטב את משמעות המילים "להגן על הבית". בשלוש השנים האחרונות, משפחות רבות כל כך הצטרפו למשפחה השכולה של החטיבה. כל אחת מהן איבדה עולם. כל אחת מהן יש לה סיפור ייחודי משלה."

"אך כאשר אנו שומעים את הסיפורים, אנו מגלים שוב ושוב חוט מקשר ביניהם. הם באו מכל קצוות הארץ ומכל חלקי החברה הישראלית, מהפריפריה ומהעיר הגדולה, מהקיבוץ ומהיישוב, עם הכיפה ועם הכיפה. פנים שונות, סיפורי חיים שונים, אך שותפות עמוקה באותם ערכים. לוחמים ומפקדים שהיו הראשונים להתייצב והאחרונים לצאת. צעירים שהבינו, כל אחד בדרכו, מהי משמעות המשימה. ואנו, המשפחות הוותיקות, שומעים את הסיפורים הללו ומזהים בהם משהו מוכר."

"אנו מזהים בהם את לירן וחבריו. אנו מזהים בהם את חללי היחידות והחטיבה לאורך הדורות. הפנים משתנות. השמות מתווספים. השנים חולפות. אך הערכים עוברים מדור לדור. ולצד הכאב הגדול, משפחה שכולה לומדת עם השנים שהקשר עם היחידה אינו מסתיים ביום נפילת הבן. עשרים שנה יחידת אגוז צועדת איתנו. מפקדים מתחלפים. לוחמים משלימים את הכשרתם ומשתחררים. דורות חדשים מגיעים. אך הקשר נשאר."

הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, נשא דברים: "אנו מנציחים היום מאה ושבעים ואחד (171) חללי חטיבת הקומנדו לאורך הדורות. לפני מספר ימים ציינו שלוש שנים לאירועי ה-7 באוקטובר – היום בו הצה"ל כשל במשימתו העליונה. היה זה גם היום בו נחשפו מעשי גבורה רבים של לוחמים, מפקדים ואזרחים, וביניהם לוחמי הקומנדו בשירות סדיר ובמילואים, אשר מיהרו להגן על היישובים והאזרחים. הם התקדמו למרכזי הלחימה ופעלו באומץ לב להצלת חיים."

"עקבתי מקרוב אחר לחימה זו – הקרב והפעולה הנחרצת של החטיבה ברכס עלי-תאהר ייכתבו וייזכרו כאבן דרך בתולדות הצה"ל ומלחמת כולה. לאורך חודשי הלחימה, משימתם הנעלה של השבת חטופינו עמדה לנגד עיניהם של לוחמי הקומנדו. הלחימה העיקשת של הצה"ל והלחץ המבצעי על חמאס הובילו להשבת חטופינו החיים והמתים לביתם. היום, ביום השנה לשובם במבצע "שובם לגבולות", אנו נזכרים ברגעי האיחוד עם משפחותיהם. לצד זאת, אנו נושאים את כאב האובדן ואת זכרם של הלוחמים שנפלו למען המשימה ולא זכו לראות את שובם."

"אתם, המשפחות, נושאים את זכרם מדי יום, והיעדרם נוכח תמיד. חלק מכם קיבלו את הבשורה בשנים האחרונות, וחלק חיים בצל האובדן עשרות שנים. אין ביכולתנו לתקן את השבר, אך חובתנו להמשיך ולעמוד לצידכם לאורך הדרך, לחבק ולתמוך. חובה זו אינה פוחתת עם חלוף השנים. אתם תמיד תהיו חלק ממשפחת הקומנדו ומשפחת הצה"ל."

מפקד חטיבת הקומנדו (89), אלוף-משנה מ', אמר בנאומו: "בניכם, חללי הקומנדו המובילים את הדרך במסע של עם ומדינה, שלא שבו משדה הקרב וממבצעים, הפכו למורי דרך. הם מאירים ומזהירים אותנו בדרכים הקשות. אנו לומדים מפרקי חייהם. 171 לוחמי חטיבת הקומנדו נפלו לאורך השנים במלחמות ישראל, באימונים ובשגרה. עשרה מהם בשנה האחרונה. כל אחד מהם היה עולם ומלואו. למשפחתו ולחבריו ליחידה. לוחמים, מפקדים ומפקדים שאהבו את עמם, היו נאמנים למשימתם, מתוך תחושת שליחות והקרבה, ובלב מלא אהבה לאדם ולארץ."

"לפני חודש סיימנו את משימתנו בלבנון ברכס עלי-תאהר. כשהלכתי ביניכם במהלך המשימה, שמעתי את קריאת "הנני". ראיתי אותה בעיניכם, חשתי אותה בזיעה שנטפה מכם, וזיהיתי רוח שריחפה מעליכם. משפחות יקרות, עלינו לגדול ולהיות כמותם, כבניכם, אשר צעדו בינינו והיו חברינו, מפקדינו ועוזרינו, אך בו בזמן היוו דוגמה לנו לאלו המגשימים במעשיהם את הערכים בהם האמינו ועל פיהם גדלו. יהי זכרם של הנופלים ברוך."