מאת פֶּסַח בֶּנסוֹן • 16 בספטמבר 2026 ירושלים, 16 בספטמבר 2026 (TPS-IL) – מודלים של בינה מלאכותית יכולים לזהות דפוסים בצלילי בעלי חיים, אך הם עדיין עשויים להתקשות לקבוע מה המשמעות של צלילים אלו עבור בעלי החיים השומעים אותם, כך עולה ממחקר בינלאומי חדש בהובלת חוקרים ישראלים.
"זיהוי דפוסים אקוסטיים אינו בהכרח זהה לפענוח משמעות," אמר פרופ' יוסי יובל מ-תל אביב באוניברסיטת תל אביב, אחד החוקרים במחקר. "כדי להבין מה בעל חיים 'אומר', עלינו לדעת כיצד בעל החיים המקבל את המסר תופס אותו ומגיב אליו."
המחקר מציע כי הסתמכות על בינה מלאכותית לניתוח המאפיינים הפיזיים של קולות בעלי חיים עלולה לספק תמונה חלקית של תקשורת בעלי חיים. צלילים דומים מבחינה אקוסטית עשויים להעביר מסרים שונים, בעוד שצלילים שנשמעים שונה עשויים לשאת משמעות זהה.
החוקרים בחנו בעיה זו באמצעות קולות שהשמיעו פעוטות אנושיים שטרם פיתחו דיבור מלא. בניגוד לקריאות בעלי חיים, ניתן להעריך במידה מסוימת את ההקשר התקשורתי של צלילים אלו, מכיוון שהחוקרים יכולים לצפות בנסיבות בהן הם מתרחשים וכיצד אנשים מגיבים.
ההקלטות כללו קולות שהושמעו בשלושה מצבים: מצוקה, קריאה ספציפית לאם או לאב, ובקשת מזון.
החוקרים ניתחו את ההקלטות באמצעות שיטה אקוסטית מסורתית ושתי רשתות נוירונים מתקדמות. אחת אומנה באמצעות קולות בעלי חיים, בעוד שהשנייה אומנה על דיבור של מבוגרים. ההשוואה איפשרה לחוקרים לבחון האם מודלים שאומנו על סוגים שונים של תקשורת קולית יכולים לזהות את ההבחנות בין קולות הפעוטות.
רשתות הנוירונים הראו ביצועים טובים יותר מהשיטה האקוסטית המסורתית, אך אף אחת מהן לא הצליחה לסווג באופן עקבי את הקולות לפי ההקשר התקשורתי שלהם.
במקרים מסוימים, מודלי הבינה המלאכותית קיבצו יחד צלילים הקשורים למצבים שונים. באחרים, הם הפרידו צלילים שהיו קשורים לאותו מצב. המודלים גם נכשלו בזיהוי דחיפות גוברת ברצפי קולות, הבחנה שבני אדם יכולים לתפוס באופן טבעי.
## בינה מלאכותית מתקשה לפענח קולות בעלי חיים
הממצאים מעלים שאלות לגבי מאמצים אחרונים להשתמש בבינה מלאכותית לחקר תקשורת בין עטלפים, לווייתנים, ציפורים ובעלי חיים אחרים. לדברי החוקרים, מאמצים אלו מניחים לעיתים קרובות כי זיהוי דפוסים במאפיינים הפיזיים של צלילים יכול לחשוף את מה שהצלילים הללו מתקשרים.
אך משמעותה של קריאה תלויה לא רק באופן הפקתה, אלא גם באופן תפיסתה על ידי בעל החיים המקבל אותה.
החוקרים ציינו שלמינים שונים יש עולמות תפיסתיים משלהם, כלומר לא ניתן בהכרח להסיק את משמעות הצליל ממאפייניו האקוסטיים בלבד.
הם טוענים כי ניסיונות עתידיים לפענוח תקשורת בעלי חיים צריכים לשלב בינה מלאכותית עם תצפיות התנהגותיות, ניסויי השמעה, ובמידת האפשר, מדידות של פעילות מוחית. שיטות כאלו עשויות לסייע לחוקרים לקבוע לא רק אילו צלילים מופיעים יחד, אלא גם כיצד בעלי חיים מפרשים אותם ומגיבים אליהם.
"בשנים האחרונות, גובר ההתרגשות לגבי האפשרות להשתמש בבינה מלאכותית לפענוח תקשורת בעלי חיים, אך המחקר שלנו מראה שיש לטפל בהבטחות אלו בזהירות," אמר יובל.
"בינה מלאכותית היא כלי רב עוצמה, אך היא אינה תחליף לפרספקטיבה של בעל החיים עצמו," הוסיף.
צוות המחקר כלל מדענים מ-תל אביב באוניברסיטת תל אביב, מהאוניברסיטה העברית ב-ירושלים, מאוניברסיטת אדינבורו בבריטניה, מהמוזיאון הגרמני לטבע – מכון לייבניץ לאבולוציה ומדע המגוון הביולוגי, ומאוניברסיטת הומבולדט בברלין.
החוקרים אמרו כי הממצאים אינם שוללים את השימוש בבינה מלאכותית ככלי לחקר תקשורת בעלי חיים, אך מצביעים על כך שניתוח אקוסטי בלבד עשוי שלא להספיק כדי לקבוע מה בעלי חיים מתקשרים.
הממצאים פורסמו בכתב העת המדעי המבוקר Current Biology.
