מאת פסח בנסון • 3 בנובמבר 2026
ירושלים, 3 בנובמבר 2026 (TPS-IL) — חוקרים ישראלים זיהו תהליך תאי המשפיע על האופן שבו תאים מגנים על עצמם מפני חלבונים פגומים, ובכך חשפו נתיב מחקר פוטנציאלי חדש למחלות ניווניות של מערכת העצבים כמו אלצהיימר והנטינגטון.
הממצאים עשויים להצביע על גישה שונה למאבק במחלות אלו: במקום לפגוע ישירות בחלבונים מזיקים, ייתכן שחוקרים יוכלו בסופו של דבר לחזק את ההגנות הטבעיות של התא מפני הצטברות חלבונים. הגילוי עשוי לסייע גם להסביר מדוע הגנות אלו נחלשות עם הגיל, מה שהופך את המוח לפגיע יותר למחלות ניווניות של מערכת העצבים.
מחלת אלצהיימר היא הפרעה מוחית מתקדמת והגורם השכיח ביותר לדמנציה, הפוגעת בזיכרון, בחשיבה ובתפקוד היומיומי. מחלת הנטינגטון היא הפרעה נוירולוגית תורשתית הגורמת לפירוק הדרגתי של תאי עצב, המוביל לתנועות בלתי רצוניות, ירידה קוגניטיבית ותסמינים פסיכיאטריים. שתיהן קשורות להצטברות חריגה של חלבונים במוח.
בניסויים שכללו תולעים מיקרוסקופיות, גילו החוקרים כי הפחתת הפעילות של תהליך הנקרא UFMylation חיזקה מספר הגנות טבעיות מפני חלבונים פגומים וכאלה שהתקפלו באופן שגוי, וסייעה לבעלי החיים לעמוד בפני חלבונים מזיקים הקשורים לשתי המחלות.
UFMylation הוא תהליך שבו תאים מצמידים חלבון קטן הנקרא UFM1 לחלבונים אחרים, ובכך משנים את אופן פעולתם. אף שהוא ממלא תפקיד חשוב בפעילות תאית תקינה, השפעותיו הרחבות יותר על הזדקנות ובקרת איכות של חלבונים נותרו לא ברורות.
ההתערבות הפחיתה שיתוק במודל של מחלת אלצהיימר, שיפרה את התנועה במודל של מחלת הנטינגטון והאריכה את תוחלת החיים של התולעים בכ-13 אחוזים.
הממצאים, שפורסמו בכתב העת בעל ביקורת העמיתים Nature Communications, מציעים תובנה חדשה לגבי האופן שבו ההזדקנות משפיעה על המערכות התאיות האחראיות על שמירת תקינות החלבונים.
המחקר הובל על ידי פרופ' אהוד כהן מהמכון למחקר רפואי ישראל-קנדה בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים, בשיתוף עם חוקרים מהמכון הלאומי למדעי הביולוגיה בבייג'ינג, סין.
חלבונים מבצעים תפקידים חיוניים בכל הגוף אך חייבים לשמור על צורתם הנכונה כדי לפעול כראוי. תאים מסתמכים על מערכות בקרת איכות כדי להבטיח שחלבונים מתקפלים כהלכה וכי חלבונים פגומים או שהתקפלו באופן שגוי יתוקנו או יסולקו. מערכות אלו הופכות לפחות יעילות עם הגיל, מה שמאפשר לחלבונים חריגים להצטבר וליצור גושים מזיקים.
בדיקות של מערכות ההגנה התאיות
כדי לחקור את תפקידו של ה-UFMylation, השתמשו החוקרים ב-*Caenorhabditis elegans*, תולעת מיקרוסקופית המשמשת לעתים קרובות במחקרי הזדקנות. הם חקרו תולעים שהונדסו לייצר עמילואיד-בטא, חלבון הקשור לאלצהיימר, ואחרות שייצרו חלבונים חריגים הדומים לאלה המעורבים במחלת הנטינגטון. מודלים אלה מאפשרים למדענים לחקור תהליכים תאיים הקשורים למחלות, אף שהתולעים אינן מפתחות את המחלות האנושיות בעצמן.
הפחתת ה-UFMylation הפכה את התולעים לעמידות יותר לשני סוגי החלבונים המזיקים. במודל האלצהיימר, השיתוק, ששימש למדידת ההשפעות הרעילות של החלבונים, היה נמוך בכ-35 אחוזים עד היום ה-12 לבגרות בהשוואה לתולעים לא מטופלות מאותו זן.
ההתערבות שיפרה גם את התנועה בתולעים שנשאו חלבונים דמויי הנטינגטון, כולל בניסויים שכללו חלבונים שיוצרו בתאי עצב. בקרב תולעים שנשאו חלבונים רעילים, הפחתת ה-UFMylation האריכה את תוחלת החיים בכ-13 אחוזים בהשוואה לבעלי חיים שלא טופלו.
ניסויים נוספים הראו כי הפחתת ה-UFMylation שיפרה את בקרת האיכות של חלבונים שזה עתה נוצרו, הפחיתה גושי חלבון מזיקים והגבירה את הפירוק והסילוק של חלבונים פגומים.
דבר זה מצביע על כך ש-UFMylation מווסת כמה חלקים במנגנון התאי האחראי על שמירת חלבונים תקינים, במקום להשפיע רק על חלבון בודד הקשור למחלה.
"ככל שאנו מתבגרים, התאים שלנו הופכים לפחות יעילים בהתמודדות עם חלבונים פגומים וכאלה שהתקפלו באופן שגוי, וזה קשור קשר הדוק למחלות כמו אלצהיימר והנטינגטון", אמר כהן. "מה שמצאנו הוא ששינוי פעילות ה-UFMylation יכול לחזק את יכולת התא להתמודד עם חלבונים מזיקים אלה".
החוקרים זיהו גם 155 חלבונים המושפעים מ-UFMylation, כולל כמה המעורבים בהזדקנות ובשמירה על רשתות חלבונים תקינות. חלקם עברו שינוי משמעותי יותר ככל שהתולעים הזדקנו, בעוד שאחרים עברו פחות, מה שמצביע על כך שהתהליך משתנה לאורך חייו של אורגניזם.
עם זאת, ניסויים בתאים אנושיים חשפו סיבוך חשוב: ביטול מוחלט של UFMylation פגע ביכולתם לנהל חלבונים פגומים. לפיכך, כל טיפול פוטנציאלי יצטרך לווסת את התהליך בזהירות במקום לחסום אותו לחלוטין.
"אנחנו עדיין רחוקים מתרגום זה לטיפול", אמר כהן, והוסיף כי הממצאים עשויים לסייע להסביר מדוע מחלות הקשורות להצטברות חריגה של חלבונים הופכות לנפוצות יותר בשלב מאוחר בחיים.
