מאת פסח בנסון • 16 בנובמבר 2026

ירושלים, 16 בנובמבר 2026 (TPS-IL) — מחקר חדש בהובלת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב חשף פרצות במערכות הסינון הדיגיטליות המשמשות יצרני דנ"א סינתטי, והזהיר כי ניתן להסוות רצפים גנטיים בעלי פוטנציאל מסוכן ולהזמינם באינטרנט באמצעות פיצולם למקטעים קטנים יותר ולכאורה בלתי מזיקים.

החוקרים פיתחו גם אלגוריתם חדש שנועד לזהות איומים מוסווים כאלה, המציע שדרוג אפשרי לאמצעי ביטחון ביולוגי ככל שההנדסה הגנטית הופכת נגישה יותר ויותר.

דנ"א בהתאמה אישית נמצא בשימוש נרחב על ידי אוניברסיטאות, חברות תרופות וחברות ביוטכנולוגיה כדי לפתח תרופות, לחקור מחלות, להנדס מיקרואורגניזמים ולייצר חלבונים. עם זאת, הטכנולוגיה יוצרת גם אתגר ביטחון ביולוגי: אותן מערכות הזמנה עשויות להיות מנוצלות להשגת חומר גנטי שעלול לשמש לייצור חומרים ביולוגיים מסוכנים.

הממצאים, שפורסמו בכתב העת שעבר ביקורת עמיתים Nature Communications, מדגישים את האתגרים העומדים בפני תעשייה שבה לקוחות יכולים להזמין רצפי דנ"א מותאמים אישית באינטרנט ולקבל אותם ישירות למעבדותיהם.

חברות דנ"א סינתטי מסננות באופן שגרתי הזמנות של לקוחות לאיתור רצפים הקשורים לגורמים ביולוגיים מסוכנים, כולל רעלנים. עם זאת, תקני סינון קיימים דורשים בדרך כלל שרצפים חשודים יעלו על אורך מינימלי, לרוב 50 אבני בניין גנטיות רצופות, המכונות נוקלאוטידים.

חוקרים בהובלת פרופ' רמי פוזיס ופרופ' אילנה וקסלר-לובלינסקי מצאו כי דרישה זו יוצרת פרצה פוטנציאלית. על ידי חלוקת רצף מסוכן למקטעים קצרים יותר, תוקף יכול לחמוק מגילוי מכיוון שאף מקטע בודד אינו חורג מסף הסינון. לאחר קבלתם, ניתן לחבר מחדש את המקטעים באמצעות טכניקות מעבדה סטנדרטיות כדי לשחזר את הרצף המקורי המייצר רעלנים.

'התוקפים הופכים למתוחכמים יותר'

צוות המחקר פיתח אלגוריתם בשם Gene Edit Distance (GED) כדי לתת מענה לפרצה. במקום לבחון כל מקטע דנ"א בנפרד, האלגוריתם מעריך האם ניתן לשלב או לשנות מספר מקטעים בתוך הזמנה כדי לייצר רצף רעיל מוכר.

"התוקפים הופכים למתוחכמים יותר, ולכן גם מערכות ההגנה חייבות להתקדם בהתאם", אמרה שקד תירוש-עטיה, סטודנטית לתואר שני שהובילה את המחקר.

"במקום רק להסתכל על כל מקטע בנפרד ולשאול 'האם הוא רעיל?', אלגוריתם ה-GED מעריך את 'המאמץ' שיידרש מביולוג כדי להרכיב מחדש את הרעלן במעבדה. נקודת מבט רחבה זו היא שמאפשרת לנו לחסום איומים מוסווים", הסבירה.

כדי לבחון את יכולות הסינון הקיימות, יצרו החוקרים מאגר נתונים של רצפי רעלנים ויישמו שלוש אסטרטגיות הסוואה: החדרת דנ"א בלתי מזיק בין מקטעים, סידור מחדש או היפוך של מקטעים, ופיזור מקטעים בין מספר מבנים גנטיים בתוך הזמנה בודדת.

לאחר מכן הם העריכו שני כלי סינון מסחריים, את מערכת הקוד הפתוח SeqScreen, את כלי התאמת הרצפים הנפוץ BLAST, ואת אלגוריתם ה-GED שלהם מול רצפי רעלנים מוסווים ולא משונים, כמו גם רצפים גנטיים בלתי מזיקים.

המערכות המסחריות ו-SeqScreen זיהו בדרך כלל איומים כאשר לפחות מקטע אחד עלה על 50 נוקלאוטידים, בהתאם להנחיות הרגולטוריות הנוכחיות. עם זאת, שלושה רצפים שהכילו מקטעים ארוכים מסף זה הוחמצו. החברות האחראיות על כלי הסינון חוקרות את אי-ההתאמות.

BLAST התקשה להבחין בין רצפים בלתי מזיקים לרצפי רעלנים מוסווים. GED, לעומת זאת, השיג דיוק של 100 אחוזים בהפרדה בין שתי הקבוצות, מבלי לייצר התראות שווא, על פי המחקר.

החוקרים אמרו כי האלגוריתם מתמודד גם עם אתגר מרכזי בסינון מקטעי דנ"א קצרים: רצפים קצרים רבים מופיעים באופן טבעי ואינם מסוכנים. על ידי שילוב של מספר מקטעים לשאילתות ארוכות יותר, GED יכול לזהות איומים פוטנציאליים תוך הפחתת התראות שווא.

"מחקר זה הוא דוגמה למבחן חדירה יזום, שמטרתו לבחון פרצות אבטחה ולאפשר לחברות ביוטק לתקן אותן לפני שגורמים עוינים יתחילו לנצל אותן", אמר פרופ' פוזיס.

החוקרים שיתפו את מאגר הנתונים של הרצפים המוסווים שלהם עם ארגונים בינלאומיים, כולל International Gene Synthesis Consortium (IGSC) ו-Synthetic Biology Research Consortium (SBRC), כדי לסייע בשיפור תקני הסינון בתעשייה.

"המסר ברור: ככל שהביולוגיה נגישה יותר לציבור, כך מעטפת ההגנה הדיגיטלית שלה חייבת להיות הדוקה יותר", אמר פוזיס.

קוד המקור של אלגוריתם ה-GED הועמד לרשות הציבור.